להלן תיאור של טיפול באומנות בנערה במחלקה סגורה בבי”ח פסיכיאטרי במרכז הארץ, שארך שנתיים ומאופיין בארבעה פרקים מרכזיים. אתמקד במספר היבטים בטיפול: התוקפנות, חיפוש המשמעות, אובייקט מעבר, ואפקט המראה באומנות. כציירת, האומנות מלווה אותי כל חיי. במקרה זה, אני מודה לאומנות שהייתה שם בשבילי כאשר הייתי זקוקה לה כל כך. אני יודעת שגם עבור א’ האומנות היוותה קרש הצלה שנתן לה את הכוח להתבונן ולהתחבר לעצמה ובהמשך גם לחברה. כמטפלת הבנתי את חשיבותו של הליווי הלא מתערב ,הקשר האינטרסוביקטבית שנוצרה בינינו, שלא באמצעות המילים אלא באמצעות תהליך היצירה.