שנים אחדות עבדתי בבית חולים פסיכיאטרי. הייתי חלק מצוות שלם שתפקידו התרכז בטיפול ביחידים אשר הובאו ממקומות שונים ואושפזו יחד, כאשר ההתמקדות היתה בפרט. בשל כך נותקו המטופלים ממשפחותיהם ומהקהילה בה חיו.
כשהגעתי לעבוד בבית ספר ברמלה ונתבקשתי לסייע בהקמת מרכז לטיפול בעזרת אמנות הבנתי כי אופן ההסתכלות שלי על טיפול, מרכז טיפולי ויחסי הגומלין בינו לבין הקהילה צריכה להיות שונה מזאת שהכרתי בבית החולים. רמלה היא עיר קטנה במרכז הארץ, אשר בה רמת הפשע והשימוש בסמים הם מהגבוהים במדינה והאוכלוסיה בה דלת אמצעים. בשנים האחרונות קלטה העיר מספר רב של עולים חדשים מאתיופיה וממדינות חבר העמים, דבר שרק הקשה על המצב. כפי שניתן להבין, בעיותיהם של ילדים רבים בהם אנחנו מטפלים הם תולדה של הקשיים במשפחותיהם – גרושין, התעללות, עוני ותיפקוד בלתי הולם של ההורים.

להלן תיאור של טיפול באומנות בנערה במחלקה סגורה בבי”ח פסיכיאטרי במרכז הארץ, שארך שנתיים ומאופיין בארבעה פרקים מרכזיים. אתמקד במספר היבטים בטיפול: התוקפנות, חיפוש המשמעות, אובייקט מעבר, ואפקט המראה באומנות. כציירת, האומנות מלווה אותי כל חיי. במקרה זה, אני מודה לאומנות שהייתה שם בשבילי כאשר הייתי זקוקה לה כל כך. אני יודעת שגם עבור א’ האומנות היוותה קרש הצלה שנתן לה את הכוח להתבונן ולהתחבר לעצמה ובהמשך גם לחברה. כמטפלת הבנתי את חשיבותו של הליווי הלא מתערב ,הקשר האינטרסוביקטבית שנוצרה בינינו, שלא באמצעות המילים אלא באמצעות תהליך היצירה.

 בתערוכתה הנוכחית היהודי הנודד, מציגה רינת פודיסוק רייזנר ציורי נוף קטנים, בצבעי שמן על משטחי עץ שגודלם אינו עולה על 15 ס’מר ,הממוקמים בתוך שתי מזוודות.

התמונות שמוצגת בתיק זה הם חלק מסדרה גדולה של ציורים מיניאטורים (גודל ממוצע 11אורך על 15 רוחב) שצויירו במשך 2003-20004, בצבעי שמן בשכבות דקות על גבי משטחי עץ.

טקסטים ופרסומים בעיתונים

בתערוכתה הנוכחית היהודי הנודד, מציגה רינת פודיסוק רייזנר ציורי נוף קטנים, בצבעי שמן על משטחי עץ שגודלם אינו עולה על 15 ס’מר ,הממוקמים בתוך שתי מזוודות.

ברלין .הפגישה שלי עם העיר היתה מטלטלת,ראיתי את הבתים והמונמנטים,שעדיין נכרו בהם נוראות המלחמה שהיתה,בפעם הראשונה הרגשתי כמעט בצורה גופנית מה התחולל שם ,כמה גדולה ומשוגעת היתה המלחמה ההיא,וכמה סבל נגרם לאנשים ,יהודים,גרמנים ואחרים.
כמו בגד יפה המכסה את צפונות הגוף, נראה ,שאירופה של היום ,אינה מגלה לצופה מבחוץ את שהתחולל לפני קצת יותר מחצי מאה בבירותיה היפות. הפער בין מה שנראה ומה שמוסתר הוליד סדרה של עבודות,המורכבות מצילומים שצילמתי בברלין,והגדלתי על גבי בד קנווס.
העבודות מתעסקות בפרוק והרכבה,במה שרואים ובמה שמוסתר,בתרבותי ובכאותי.

העבודה מורכבת משבעה חישוקים עגולים שבתוכם מתוחות העבודות, שלושה ציורי שמן של שמיים מבעד לצמרות העצים. שני חישוקים שבהם ריקמות של צילומי ילדות שלי עם משפחתי ושני חישוקים שבהם צילומים של אבי עם חבורות אנשים.