שנים אחדות עבדתי בבית חולים פסיכיאטרי. הייתי חלק מצוות שלם שתפקידו התרכז בטיפול ביחידים אשר הובאו ממקומות שונים ואושפזו יחד, כאשר ההתמקדות היתה בפרט. בשל כך נותקו המטופלים ממשפחותיהם ומהקהילה בה חיו.
כשהגעתי לעבוד בבית ספר ברמלה ונתבקשתי לסייע בהקמת מרכז לטיפול בעזרת אמנות הבנתי כי אופן ההסתכלות שלי על טיפול, מרכז טיפולי ויחסי הגומלין בינו לבין הקהילה צריכה להיות שונה מזאת שהכרתי בבית החולים. רמלה היא עיר קטנה במרכז הארץ, אשר בה רמת הפשע והשימוש בסמים הם מהגבוהים במדינה והאוכלוסיה בה דלת אמצעים. בשנים האחרונות קלטה העיר מספר רב של עולים חדשים מאתיופיה וממדינות חבר העמים, דבר שרק הקשה על המצב. כפי שניתן להבין, בעיותיהם של ילדים רבים בהם אנחנו מטפלים הם תולדה של הקשיים במשפחותיהם – גרושין, התעללות, עוני ותיפקוד בלתי הולם של ההורים.